ניקוי זכרונות

ברפואה סינית אנחנו מטפלים ברמת הצ'י, אם נקביל את זה למבנה הרוחני הפנימי של האדם,

רמת הצ'י נמצאת ברמת הנפש, מעליה יש רוח ומעליה נשמה.

רמת הצ'י היא הבחינה הנפשית המנהלת אותנו דרך הרגשות, חשקים, הרגלים וחיבור לגוף: צורכי הגוף, יצרים, כאבים.

אנחנו יודעים כמטפלים, לשייך רגש מסוים לאיבר, ולהבין שכעס שייך לתקיעות של הכבד למשל,

אנחנו יודעים לקחת מגוון של סימפטומים ולאבחן את השורש של החוסר איזון שגורם למופע הסימפטומים הללו, בדרך כלל דיקור, שינוי תזונה ופעילות גופנית יצליחו לטפל בבעיה.

אבל מה קורה כשמגיע מטופל שנאבחן אצלו למשל, liv qi stagnation או liv fire, ובתשאול נגלה שהוא חי בדיוק לפי הספר. אוכל נכון, עושה ספורט בקביעות, ישן בלילה ועדיין מתלונן על כל הסמפטומים של תקיעות הכבד? עצבנות, כאבי ראש, בחילות , תחושת מלאות באפיגסטריום, זרמים ברגליים, כעס בלתי נשלט? (חלק מהסימפטומים)

כאן ברור שהשורש הוא ריגשי ולא גופני.

יש משהו חוזר בחייו של אותו אדם שמעורר אצלו כעס. הכעס הוא שגורם לתקיעות בכבד ולכל מופע הסימפטומים. כדי להגיע לשורש הענין לא מספיק להניע את הכבד ולחזק דם. כמו שהרפואה הסינית יודעת לעשות מצוין.

כל עוד אותו גירוי קיים בחייו של האדם ומעורר בו כעס חוזר ונישנה, התופעות יחזרו שוב ושוב.

זו תהיה סדרה בלתי נגמרת של טיפולים לאותו אדם וההטבה תהיה זמנית.

כשמתעורר בנו רגש מסוים שמלווה אותנו לאורך החיים, הוא מתעורר כתגובה למצבים חוזרים.

הרגש שמתעורר הוא תגובה ריגשית לזכרון מסוים שנצרב. הזכרון משויך אצלנו לאיך הרגשנו פעם ראשונה, כששמענו, סיפרו לנו על אותו ענין, הדעה שגיבשנו על אותו אדם או אותו מצב, הולידה דמיון, סרט מסויים של מה יקרה לנו מול אדם כזה או מצב כזה, ונולד רגש.

כל פעם שניתקל באדם דומה או מצב דומה, הרגש שלנו יתעורר אוטומטית. מבלי שנבין או נזכור למה בכלל.

למשל, ילד שגדל עם אמא ביקורתית, הזכרון שלו זו אשה שמעירה לו, הפרשנות שלו היא שהוא כניראה לא בסדר, הרגש שמתעורר בו אוטומטית שהוא חסר ערך, שהוא לא מספיק טוב. שהוא תמיד צריך להשתפר.

כל פעם בחייו הבוגרים, שמישהי תעיר לו, בעבודה, בזוגיות, הוא באופן אוטומטי שולף את אותו זכרון שיעורר בו אוטומטית את אותו הרגש של חוסר ערך.

אכילה רגשית בנויה על אותו מנגנון : זכרון של אוכל כמשהו מנחם, ביתי שמביע אהבה, לילד שגדל בבית שבו אוכל היה הבעת אהבה, משהו שאיחד את כולם ביחד. לימים כל פעם שאותו אדם ירגיש דחוי או עצוב הוא יחפש אוכל שיגרום לו להרגיש אהבה ומשפחתיות. אפילו אם האוכל הזה מזיק לו בריאותית, יהיה קשה להפסיק כי זה זכרון ריגשי שמוליד הרגשה שהוא מחפש וצריך עכשיו, בצורה אוטומטית/בלתי מודעת.

המצבים החיצוניים, ה"מציאות", הם רק מראה לאדם שמשקף לו את הקיים בתוכו.

למעשה כל אדם מושך לחייו אנשים, מצבים שמשקפים לו את הפנימיות ומה עליו לנקות משם,

בלי מראות אנחנו לא רואים את עצמנו, פנימית וחיצונית.

ברפואה הסינית, הזכרונות, הרשימות של התת מודע, נצרבים בכליות. שם נמצאים המאגרים המולדים שלנו הג'ינג וגם הזכרונות החדשים שאספנו בדרך.

עד שלא ננקה מעצמנו זכרונות נמשיך למשוך לחיים שלנו עוד ועוד ארועי מציאות או אנשים שיעוררו בנו את אותו זכרון ויוליד אותו רגש, כמו כעס למשל.

בשיטה הזאת, אנחנו לוקחים אחריות, על כל מה שקורה לנו בחיים, מהקטן ועד הגדול, מבינים שאנחנו מלאים כולנו, בזכרונות שטבועים בנו, שיש לנו פרשנות אישית מוטבעת על אנשים, על מקומות ועל כל דבר בעצם.

האדם שמולנו או המצב הוא לא הבעיה, הבעיה היא הזכרון שאותו צריך לנקות...

ברגע שמתחילים לעבוד ולהתבונן מהפנימה החוצה ולא להיפך, מתחילים לראות את העולם בצורה חדשה לחלוטין. פתאום מגלים את עצמנו באור חדש, לא תמיד הכי מחמיא, כי אז רואים כמה דברים אנחנו צריכים לנקות מאיתנו,

פתאום האנשים שאיתנו כבר לא אשמים, ואפשר להפסיק לכעוס עליהם.

ואפשר להתחיל לנשום