אהבה היא הדרך - חלק א

עצוב לי נורא שאנשים מתגרשים.

במיוחד אלו שויתרו מהר

שעסוקים בדבר הבא. שאין להם אומץ להיכנס פנימה ולהתמודד.

אלו שלא הבינו שכל מה שקורה להם בזוגיות, מתחיל בתוכם

גירושים הם לא אומץ. הם הרבה פעמים בריחה מלפגוש את עצמך במקום הקטנוני, האגואיסטי, המפוחד, הילדותי, הכועס, איפה שרע לך.

כי אין באמת "בעיות בזוגיות" יש בעיות שלך עם עצמך וזה יעלה בכל מקום ובכל זמן ועם כל אדם, עד שזה יתוקן.

אני יודעת שלפעמים זה מרגיש אבוד, אין תקווה.

אני רואה גירושים, כמו ללכת בעיניים פקוחות לתוך צונאמי מלווה ברעידת אדמה.

האפשרות השניה היא לבחור מחדש באהבה, בלתקן את מה שהתקלקל, בלהתקרב מחדש אחרי ריחוק.

כי אין לאף אחד באמת מושג מה הוא ירגיש ביום שאחרי.

אנשים שחיכו ויחלו לפרידה, מוצאים את עצמם פתאום מתגעגעים ומצטערים.

או כאלה שהיו בטוחים שתוך זמן קצר הם כבר מתאהבים מחדש, מגלים שהדרך עוד ארוכה, וזכרונות העבר, החרטה והעצב לא מאפשרים להם בכלל לפתוח את הלב מחדש.

אני גאה באנשים שהבינו שהם לעולם לא יוכלו להתגרש מהבעיות של עצמם, מהאמונות, מההרגלים, מהכעס, מהחוסר ערך, מהפחדים, הדרך להתגרש מכל אלה, היא להתסכל להם בעיניים ולהתמודד.

כשאנחנו לבד, אנחנו כמו מסתכלים על עצמנו במראה קטנה, כזאת שמסדרים איתה גבות,

כשאנחנו בזוגיות, האהוב שלנו הוא מראה ענקית עבורנו, בה אנחנו רואים את הכל, מכף רגל ועד ראש.

מראה יכולה להיות אכזרית לפעמים וכואבת.

אבל אם אני מבינה ורואה את עצמי שם במראה, אין לי ממי לברוח, אין לי מי להאשים.

אפשר להתחיל לתקן מה שמפריע לי.

אנשים מודעים מבינים שאהבה לא הולכת לאיבוד, היא גם לא נגמרת היא הרי אינסופית.

אהבה רוצה שיאהבו אותו, היא רוצה שיתקרבו אליה ולא ישכחו אותה, אהבה רוצה שישקיעו בה, אחרת היא נובלת ועצובה. אהבה רוצה שיבחרו בה כל יום מחדש.

אהבה רוצה שתשארו ותכירו אותה לעומק, שתצללו לבפנים, תעברו ביחד את כל הסופות והחמסינים,

שתבינו שכל חיבוק מטעין אתכם ובונה את החיבוק הבא,

שתפסיקו לפחד מלדבר בכנות, לפתוח את הלב במקום לסגור.

שתהיו תמיד ביחד חזקים.