דרך הלב

הוא הגיע אלי חודש אחרי שהבובה שלי הבוקסרית שלי הלכה לעולמה, הלב שלי האהבה שלי היא.

חיימבלבשליאהובה.

והוא הגיע גור בגודל של נמר, לבן, פצוע מנשיכה, וביקשו ממני להחלים אותו,

ובינתיים הוא פה, הוא כבר בריא ומאושש ושמח בחלקו, חביב על כולם וחברותי,

יש לו כבר חברים בשכונה, סדר יום ובית.

ורק את הלב שלי אין לו.

אני מטפלת בו במסירות אבל הלב שלי לא אוהב אותו.

אני יודעת שככה או ככה מייקה לא תחזור.

בהתחלה הלכתי אליה יומיום וביקשתי שתחזור כי אני לא יכולה בלעדיה.

אני מבינה שהוא בא ללמד אותי משהו וגם לקחת ממני משהו.

יש פה שיעור,

כרגע אני סומכת על הלב כי למדתי שזו הדרך הכי טובה

לתת ללב מקום של מלך, כי הוא הדרך הכי בטוחה שלי ליעד הנכון.

יש המון קולות בראש, שרובם הברור מאליו, הוא מחפש בית וזה...

אבל הקונסטלציה לימדה אותי שחשוב לתת מקום, לכולם.

כולם הם חלק משלם אחד גדול,

והלב שלי במקום הראשון. מה שהוא אומר.

והתמונה, החלקים שאנחנו רואים ומבינים קטנים ביחס לתמונה הגדולה הניסתרת, זמן להקשיב ללב.