מחשבות חיוביות - לא מה שחשבתם

אנחנו בני אדם מרגישים, חושבים, עולים, יורדים בשלל קשת הרגשות, אני בעד לחשוב על הטוב ובאותה נשימה לטפל במה שפחות....

הכל טוב- היא אומרת לי בפגישה שלנו,

אבל משהו מציק לך, אני רואה.

- אסור להתלונן

- את מבלבלת בין להתלונן לבין לעשות. אני מנסה שוב...

ואז אני מבינה משהו שגם אני נפלתי בו, שאנחנו מפחדים להסתכל בעיניים לדברים שחסרים, לדברים שמפריעים, אנחנו מפחדים לכעוס, להיות עצובים, להיות פשוט לרגע.

כי שטפו לנו את המח מכל כיוון אפשרי עם מנטרות ומחשבות חיוביות, והכל לטובה,

עד שטשטשנו את עצמנו לגמרי בתוך בליל של "מחשבות חיוביות" בזמן שהדברים שמפריעים מציקים לנו ללא קול בתוך הבטן ואנחנו לא מבינים למה זה לא הולך לשום מקום...

יש מקום להכל לכעס, לעצב, לתחושה שמשהו חסר, למה להשתיק את זה? כל התחושות האלו עולות כמו מצפן כדי להגיד לנו לאן ללכת מפה, מה לעשות, איך לתקן.

אי אפשר לסמם את עצמנו כל הזמן עם "מחשבות חיוביות" זה לא אמיתי.

ואני הכי אוהבת מדיטציות, דמיון מודרך וחשיבה אופטימית, באמת שאני בעד.

אבל באותו זמן אני ממש בעד לעשות פעולות ולתקן את מה שפחות עובד.

מה שטוב. נשאר טוב. עובד. מרגש. כיף. שמח. שם יש מקום להוקרה, להודיה, להעצים ולחבק את מה שכבר עובד. ואם זה מישהו בחיינו אז להגיד לו הרבה כמה אני אוהבת, מעריכה. שמחה שאתה פה.

אבל מה עם מה שפחות עובד, בתחומים אחרים? למה שזה ישאר ככה? למה לא לעשות פעולות ממוקדות,

לעשות תכנית פעולה, להגדיר יעד ופשוט להתחיל לצעוד בדרך לשם?

אם יש משהו או שניים בחיים שלי שעובד טוב, אני אסתפק בזה על חשבון כל מה שלא? אז לאאא! ממש לא

אני בשאיפה שהכל יעבוד טוב, אפילו מצוין.

המנגנון הנשמתי שלנו מאד פשוט ולא צריך לסבך את העניינים בשם "עולם הרוח" כי הרוח שלנו הרבה יותר מדוייקת ואמיתית מכדי שנעשה עליה מניפולציות בשקל. או במנטרה.

וזה עובד ככה:

אני קמה בבוקר, שמחה, מלאת חיוניות ובא לי להתחיל את היום, אני מודה ומתרגשת מכל הדברים הטובים שיש לי, ובאותו זמן ממש אני מפוקסת ונוכחת על כל הדברים שנמצאים כרגע ב"עבודה" ועל הפעולות שאני צריכה לעשות כדי לשנות. לדוגמא פשוטה, הזוגיות שלי טובה וחזקה, באותו הזמן אני בפוקוס על ההחלטה שלי לרדת במשקל ולעשות ספורט. אז אני בפעולה על התפריט שלי ועל האימון שאני עושה היום.

אני יודעת שהתחום הזה כרגע דורש ממני מאמץ ומיקוד ואני לא רואה את הסתירה בין הדברים.

באמת שלא. באופן כללי יש הרבה טוב ומה שפחות "אני על זה".

אבל אם אני קמה בבוקר חסרת אנרגיה וחיוניות, ואז אני צריכה לעשות מדיטציה, להגיד מנטרות חיוביות, כדי בכלל להתחיל את היום... אז אני עובדת על עצמי בעיניים, אני מתעלמת מלפגוש את עצמי, אני מתעלמת מהמציאות שיצרתי ועוד בנוסף להכל לא עושה שום דבר כדי לשנות את המצב.

אני משכנעת את עצמי דרך "חשיבה חיובית" ודיקלום מנטרות שבעצם הכל טוב ויש הרבה על מה להודות

(נכון מאד אבל מה עם כל השאר?) ומתעלמת מהקול הפנימי שלא מוותר (נשמה חכמה) .

הקול הפנימי הזה זה הילד שאתם, הילד הזה רוצה משהו שחסר לו ואתם מתעלמים מהילד שלכם ומשכנעים את עצמכם שלא צריך לעשות משהו בשביל הילד.

נחשוב חיובי והכל יסתדר.

אז די. בואו נתחיל לעשות. להתמקד. להיות מדויקים, קשובים ומועילים לעצמנו.

להיות איש רוח אמיתי, זה להיות עם רגליים על הקרקע, זה להיות בעשייה טובה ומקדמת,

זה להקשיב באמת. לעצמי. להיות אמיתית הכי. עם עצמי.